החלטה בתיק בש"א 5650/07

1.             לפני בקשה מטעם המבקשים להתיר צירופם כתובעים נוספים בהליך העיקרי, בהתאם להוראת תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי").

• רקע עובדתי

2.             אלה בתמצית העובדות, לכאורה, הצריכות לענין:

• המשיבים מס' 1-61, התובעים בהליך העיקרי (להלן - "המשיבים 1-61"), הינם בעלי זכויות חכירה במקרקעין, אשר בבעלות רשות הפיתוח הממוקמים באזור צומת סביון במתחם הידוע כ"פרדס חיסכון בצומת סביון" (להלן - "המקרקעין"). המשיבים מס' 62-65 הינם הנתבעים בהליך העיקרי.
• במהלך שנות ה-50 יצאה רשות הפיתוח, אשר המשיב מס' 62, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המשיב 62"), מנהל את מקרקעיה, בשיתוף עם המשיבה מס'
  65, חברת הדרי ישראל בע"מ (להלן - "המשיבה 65"), בפרויקט לשיווק פרדסים, בין היתר, במקרקעין.
• במהלך השנים 1956-1957 הצטרפו המשיבים 1-61 לפרויקט וחתמו על "חוזה חסכון" עם המשיבה 65, במסגרתו התחייבה המשיבה לגרום לכך שרשות הפיתוח תחכיר הפרדסים המצויים במקרקעין, לתקופה של 49 שנים עם אופציה לתקופה זהה נוספת, בתנאי חכירה רגילים הנהוגים אצל הקרן הקיימת לישראל במועד החתימה על החוזה.
• במהלך שנת 1968 חתם החשב הכללי במשיב מס' 63 (משרד האוצר), בשם המשיבים 1-61, מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתמו בשלהי שנת 1957, על חוזי החכירה עם רשות הפיתוח.
• כנטען, חוזי החכירה שנחתמו בשמם של המשיבים 1-61 היו שונים באופן מהותי מתנאי החכירה, אשר הוצגו והובטחו למשיבים, לרבות במסגרת חוזה החסכון עליו חתמו, בהוסיפם סעיף בדבר "שינוי יעוד", לפיו הוסכם בין הצדדים לחוזי החכירה, כי במקרה של שינוי יעוד הפרדס מיעוד חקלאי ליעוד של מגורים, תעשיה או לצורכי ציבור, רשאית חברת הפיתוח להביא חוזי החכירה לסיומם המוקדם, ובכפוף לתשלום פיצוי לחוכרים.
• לימים, במהלך חודש אוגוסט 2004, הודיע המשיב 62, כי בשל שינוי יעוד המקרקעין, אין בכוונתו לחדש חוזי החכירה, העתידים להסתיים בשנת 2006. לאחר חילופי תכתובות בין הצדדים, הסכים המשיב 62 להאריך חוזי החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים, בכפוף לקיומו של התנאי בדבר חובת המשיבים 1-61 להשיב למשיב 62 המקרקעין במקרה של שינוי יעוד המקרקעין מיעוד חקלאי לכל יעוד אחר.
• בנסיבות אלה, בהעדר הסכמת הצדדים בנוגע להוספת תנאי שינוי היעוד במסגרת הארכת חוזי החכירה, הגישו המשיבים 1-61 התביעה דנן, במסגרתה עתרו לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר זכותם לחתום על חוזי חכירה ל-49 שנים נוספות בתנאי חכירה רגילים, הנהוגים בתקופת החתימה על חוזה החסכון. מכוח הצהרה זו, עתרו המשיבים 1-61 להורות למשיב 62 לחתום עם המשיבים על הארכת חוזי החכירה בתנאים כאמור. לחילופין, עתרו המשיבים 1-61 להורות למשיב 62 לחתום עמם על חוזי חכירה בתנאי חוזי החכירה הנוכחיים, למעט התנאי דלעיל בדבר שינוי יעוד.

הבקשה

3.             בנמקה הבקשה, טענה ב"כ המבקשים, עו"ד ויוי משולם קור, כי המבקשים, כמו המשיבים 1-61, הינם בעלי זכויות חכירה במקרקעין, בין מכוח היותם החוכרים המקוריים ובין מכוח היותם יורשיהם של החוכרים המקוריים או חליפיהם. הואיל והמבקשים טוענים לאותם סעדים המנויים בכתב התביעה בשל אותן העילות ממש, הרי שמתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולפיכך יש להתיר צירופם. ב"כ המבקשים הוסיפה וטענה, כי הואיל והמדובר במחלוקת משפטית זהה, אשר טרם הוכרעה בערכאות המשפט, מן הראוי שתתברר במשותף לכל הטוענים לסעדים כאמור, ובכך תובטח יעילות הדיון ומניעת מתן הכרעות סותרות. כן הדגישה ב"כ המבקשים, כי בצירוף המבקשים לא יהא כדי להכביד על ניהול ההליך, נוכח השלב המקדמי בו מצוי התיק.

כעולה מעיון בתצהירים שצורפו לבקשה, אי צירוף המבקשת מס' 1 מקורו בטעות אנוש, שכן שמה נשמט בשגגה מכתב התביעה. אשר למבקשים האחרים, לכשנודע להם דבר קיומה של התביעה, ביקשו להצטרף אליה, לאור עניינם המשותף עם המשיבים 1-61 בהגשת התביעה דנן כנגד המשיבים 62-65.  

תגובת המשיבים

4.             המשיבים 1-61 מסכימים לבקשה.

5.             המשיבים 62-65 מתנגדים לבקשה. לטענת ב"כ המשיבים, עו"ד אורית קוטב, אין להתיר צירוף המבקשים כתובעים נוספים בהליך העיקרי, הואיל והתביעה עתידה להיות מסולקת על הסף וממילא נסיונם לזכות בתביעה הינו בלתי צליח, כלשונה, כנטען בכתב ההגנה.

בהתייחס לכל אחד מהמבקשים באופן פרטני, טענה ב"כ המשיבים כדלהלן:

המבקשת מס' 1 אינה רשומה בספרי המשיב 62 כבעלת זכויות במקרקעין. לפיכך, בהעדר יריבות אין להתיר צירופה כתובעת בהליך העיקרי. אשר למבקשת מס' 2, יורשת של הוריה, חוכרים מקוריים עמם נחתם חוזה החסכון, הרי שהואיל והמצגים וההתחייבויות הנטענים נעשו אך כלפי הוריה, אין עילה לצירופה כתובעת בהליך העיקרי. אשר למבקשים מס' 3-7, הואיל והמקרקעין רשומים על-שם אמו של המצהיר ודודו, יורשיהם של נתן וחוה חרובי ז"ל (החוכרים המקוריים), למבקשים אין כל זכויות במקרקעין. לפיכך, אין להתיר צירופם כתובעים בהליך העיקרי. אשר למבקשים מס' 8-9, הואיל ולא צורף תצהיר לתמוך בטענותיהם, דין בקשתם להידחות על הסף. לגופו של ענין, בספרי המשיב 62 לא אותר כל רישום בדבר זכויות המבקשים במקרקעין או זכויות גב' לאה לנצ'נר, הנטען כי הינה החוכרת המקורית ממנה רכשו המבקשים המקרקעין. לפיכך, בהעדר יריבות והואיל והמצגים וההתחייבויות הנטענים נעשו אך כלפי החוכרת המקורית, אין עילה לצירופם כתובעים בהליך העיקרי.

תשובת המבקשים

6.             בתשובה לתגובת המשיבים 62-65, חזרה ב"כ המבקשים על טענותיה בבקשה, בהוסיפה כי אין בטענות המשיבים בדבר סילוק התביעה על הסף, כדי להוות טעם המצדיק אי צירוף המבקשים כתובעים להליך העיקרי. לדידה, דווקא בהעלאת הטענות כנגד המבקשים, הזהות לטענות שנטענו כנגד המשיבים 1-61 במסגרת כתב ההגנה לסילוק התביעה על הסף, יש כדי ללמד על עניינם המשותף של המבקשים והמשיבים 1-61, ומשכך הרלוונטיות בצירופם של המבקשים כתובעים בהליך העיקרי.

בהתייחס לטענה בדבר העדר עילת תביעה ויריבות בין יורשיהם וחליפיהם של החוכרים המקוריים במקרקעין לבין המשיבים 62-65, טענה ב"כ המבקשים כי דינה להדחות, שכן יורשי החוכרים המקוריים וחליפיהם נכנסו בנעלי החוכרים המקוריים וזכאים למלוא זכויותיהם כלפי המשיב 62.